אני רוצה לשכוח, אני רוצה להפסיק להיזכר, אני רוצה להבין! מה אני עשיתי? אני לא אשמה, אני יודעת! לפעמים אני רוצה איכשהו לתקן, אבל אז אני נזכרת שהכל לטובה. זה עדיין כואב, אבל אני אחלים. עכשיו יותר טוב. הכל בא מזה שאני רוצה להוכיח שצדקתי. זה הצורך הבלתי נידלה האישי שלי. רק שלי.
אבל אני אתגבר עליו. אין לי ברירה. אני לא אגרום לעצמי עוד כאב כדי להפסיק את הכאב שעכשיו. הכאב הזה ידעך, אך כאב חדש יהיה יותר כואב ויותר כואב- הוא לא יפסיק עד שהוא "ייגמר" כי אני צריכה להתגבר. ואז אני אהיה "חופשייה" מזה. סוף סוף אהיה "חופשייה" מהכלא שחשבתי שהוא שדה של פרחים.
;){kind=link}