כי זה בלתי אפשרי לסרב |
|
לפעמים אנחנו צריכים להגיד "לא" ללב. אנחנו נגיד לו "לא" ו"לא" ו"לא" אבל הוא לא יקשיב. הוא יתעקש:"מה כבר יקרה?", "אם לא תנסי לעולם לא תדעי". ואנחנו שוב נקשיב לאיבר הלא נכון. ואז הלב שלנו יתפוצץ לאלפי רסיסים, אנחנו נצטרך להדביק אותם אחד אחד. אולי הוא נהנה להישבר כל פעם מחדש? ואז המוח צריך לרפא אותו, אבל המוח לא יצליח. הלב כבר שבור כולו. הוא שוב פגוע וחלש. הוא שוב בוכה. כמו תמיד נפלנו באותו פח שטמן לנו הלב. מתי זה יפסיק? מתי הלב שלנו יפסיק להוליך אותנו שולל? מתי הלב יבחר באדם הנכון? האם זה יקרה? האם קיים אדם כזה? והכי כואב זה שלא נדע את התשובה אם לא נפסיק להאמין ללב. לאותו לב שנשבר פעמים כה רבות, שקיווה לטוב וקיבל רק רע. רצה לצחוק ובסוף- בכה. אנחנו נאמין לו כל פעם מחדש. תמיד. לעולם לא נלמד שהוא יכול לטעות, אבל ניקח את הסיכון. כי "הפעם זה יהיה אחרת" ו"הוא לא כזה, הוא אחר- הוא שונה מכולם, הוא האחד." אבל זה שוב יהיה מישהו אחר ושוב הכל יגמר בדמעות. אנחנו נשמע את אותו שיר כשהוא יגמר, נחזור להתחלה וככה עשרות פעמים. נקשיב לשיר הזה עד שכבר יהיה פחות כואב. אבל יהיה. תמיד יהיה. תמיד תוביל אותנו אותה הרגשה "כבר עברתי את זה, גם אם הוא יישבר הוא שוב יחלים." אבל יום אחד הלב שלנו לא יטעה. הוא יוליך אותנו אל זה שבאמת אוהב. זה שאכפת לו וזה שיעשה בשבילנו הכל. זה שיהיה קיטשי אבל בדיוק במידה שתתאים. זה שיש לו את אותו חוש הומור. זה שיבין אותך, וזה שאת תוכלי להבין אותו לפי העיניים ובלי מילים. ואז הלב כבר לא ישבר יותר. הוא יישאר שלם לעולם.
 |
|
|
|
|
 | תמשיכי לכתוב ככה..! זה פשוט מושלם... |
|
|
;){kind=link}